קרמיקה וקדרות- שריפה

קיימות צורות וטכניקות רבות של שריפת חומר קרמי: מגוון צבעים וטקסטורות בגלזורות, מתאפשרים על ידי שימוש בשריפה. גלזורות שרופות בטכניקת חיזור, יהיו אדומות, למשל, או בעלות אפקטים מיוחדים וגוונים משתנים, בעוד גלזרות שנשרפות בטכניקת חימצון, יראו יותר תעשיתיות.

טכניקות שריפה עתיקות, בחבית למשל, יאפשרו יצירת כלים ממורקים שהאש מעניקה להם גוונים שחורים אפורים " טבעיים".
הבחירה בשיטה זאת או אחרת, נגזרת משיקולים כמו השגת צבע וטקסטורה רצויים, חוזק החומר, השפעת השריפה על זיהום הסביבה, משך השריפה הרצוי, עלויות ומידת היכולת להשיג תוצאה אסתטית רצויה.

באופן כללי מבדילים בין שתי צורות שריפה בסיסיות: חימצון וחיזור, או כפי שהן נקראות על ידי קרמיקאים בכל העולם : OXIDATION ו –REDUCTION .
בשיטת החימצון, כלי חרס וקרמיקה שואבים חמצן מפתחים בתנור, או מחלל התנור עצמו, החמצן מתחבר אל החלקיקים הפחמתיים שבגוף הקרמיקה והגלזורה, והופך את הגלזורה לאפר המתקשה לאחר מכן.
הפיגמנטים המרכיבים את הגלזורות ,כגון ברזל או כרום, הם המעניקים לכלי הקרמיקה את הגוון המיוחד להם.
שריפת חימצון נעשית בדרך כלל בתנור חשמלי בבית מלאכתו של הקדר.

בשריפת חיזור נמנעת הספקת חמצן לתוך התנור והאש " מחפשת" מקור לינוק ממנו חמצן לבעירה. בתהליך יניקת החמצן בתנור, מתקבלת תוצאה של השתחררות חלקיקי פחמן בחלל התנור והיווצרותן של גלזורות בעלות אפקטים מיוחדים.טכניקת החיזור מניבה גלזורות בעלות גוון אדום עז ואפקטים מיוחדים.
שריפות נוספות הנחשבות " פרימיטיביות" הן שריפות רָקוּ או שריפה בחבית המכילה נסורת כחומר בעירה.

שיטות השריפה הרווחות בבית מלאכתו של הקדר הן שימוש בתנור חשמלי או בתנור גז.
בתנור חשמלי החימום נעשה על ידי ספירלות והשריפה היא בשיטת החימצון. תנור גז, השריפה נעשית על ידי אש גלויה בשיטת החיזור.